"דֻקְּהַה" הוא מושג מרכזי בבודהיזם, אחת מהאמיתות הנאצלות ומנת חלקו של כל בן אנוש. ניתן לתרגם "דֻקְּהַה" לצער, סבל, כאב, חוסר סיפוק, תסכול ואף אומללות.

בעל כורחנו אנחנו באים לעולם, והחיים זו חוויה זמנית וקצרה באופן יחסי. אבל אם כבר אנחנו כאן, רצוי שנגשים את עצמנו ונהיה שבעי רצון, מסופקים ומאושרים. זה וודאי עדיף מאשר להתבוסס בסבל, כאב ואומללות. אין בכוונתי לאתגר את האמיתות הנאצלות בבודהיזם, אכן החיים רצופים בשלל אתגרים והתמודדויות שונות בממדים שונים, ואנחנו תמיד מאותגרים ודואגים לשלומם של הקרובים לנו ילדים, הורים, משפחה וכד'.

אך אם אנו עוצרים ומבררים את המרחבים בהם אנו חווים את ה"דֻקְּהַה" שלנו הרי שניתן לטעון שבאופן אוניברסלי לכל אדם יש שלושה "מעגלי כאב":

לב – אהבה וזוגיות.
כסף – פרנסה או הכנסה.
בריאות – הגוף והנפש.

סטיבן קובי המשובח, הציע מודל מעניין, שמאפשר להבחין היכן ובמה אנחנו ממקדים את הזמן והאנרגיה שלנו. לשיטתו "מעגל הדאגה" אלו הדברים שבהחלט מדאיגים אותנו, אך אנו חסרי שליטה, ויכולת ההשפעה שלנו עליהם מעטה עד לא קיימת (לדוגמה משבר כלכלי עולמי, מלחמה עם איראן וכד') ו"מעגל ההשפעה" (דברים שמדאיגים אותנו אך יש לנו יכולת משמעותית להשפיע ולשנות אותם).
ככל שזה מפתיע, מעגלי הכאב (לב, כסף , בריאות) הם במרחב ההשפעה שלנו עצמנו, ויש ביכולתנו לאמץ גישה פרואקטיבית, להשפיע עליהם ולשנותם, וזה לא מצריך סשן ארוך שנים של ברור וטיפול.

בחדר האימון אנחנו שואפים לתהליך קצר ואפקטיבי. אנחנו מתבוננים יחדיו על ההוויה (Being) של המתאמנים, הכוחות והעוצמות המניעים אותנו, ולומדים יחדיו כיצד לרתום אותם לידי עשייה (Doing) אל מול מעגלי הכאב היחודיים לכל אחד.
זה תהליך מנוהל של זיהוי עוצמות, ולמידה אישית כיצד לפתח אצלנו הנהגה פנימית ועשיה אפקטיבית. כיצד להטמיע התנהלות ועשייה טובה ונכונה, שתגדיל את ההשפעה, ותדחק את הסבל וחוסר שביעות הרצון, ובכך תפנה מקום לסיפוק, נינוחות, אושר ושלווה.

**נכתב בהשראת שיחה מחכימה עם חברה, שהיא גם בעלת מקצוע טובה וגם מאוד חכמה.**