"אתה לא מבין יש שתי ציפי". זה נאמר בבכי ובהתרגשות רבה וביטא תחושה קשה שציפי מתהלכת עמה לאורך שנים!

בחדר האימון קורים דברים נפלאים. המפגש של המתאמנים, שהם המומחים הטובים ביותר לעצמם, עם המאמן שהוא המומחה לתהליך, מאפשר לברר בתכליתיות את המהות, ולבצע תהליך ממוקד ואפקטיבי, אל מול המטרה האימונית שנבחרה.

ציפי הסתובבה כל חייה כאדם בוגר, בתחושה קשה שיש "שתי ציפי". האחת מנהלת מוכשרת, אסרטיבית, נעימה וצחקנית, פתוחה ובטוחה בעצמה. השנייה כבויה, שקטה חסרת ביטחון ונחבאת אל הכלים…
בררנו יחדיו את הסביבות בהם כל ציפי (כביכול) מופיעה. מהר מאוד למדנו שבמקום העבודה יש את ציפי הבוטחת, הרצינית, האסרטיבית, החברית והנעימה. כך גם במשפחה הגרעינית והמורחבת, יש את ציפי מלאת הביטחון, החברותית, המצחיקה והשובבה.

אך במפגש חברתי קבוע עם קבוצה גדולה של חברות ומכרות, הנפגשות בריטואל שבועי. נסוגה ונעלמת הציפי הבוטחת, האסרטיבית והצחקנית ומופיעה לה ציפי שקטה, מכונסת, נחבאת ועגמומית.

לכל אחד מאיתנו יש את "מרחב הנוחות" שלו. המקום הזה בו אנחנו לא צריכים להתאמץ, להרשים, להפגין מיומנויות או איכויות. המקום הזה שאתה יכול להיות הכי אותנטי וזה הכי נוח ונעים בעולם. אך מה קורה מחוץ "למרחב הנוחות"?

בתהליך התמקדנו בעוצמות. היה חשוב להכיר ולהציג נכוחה את סל העוצמות המדהימות, של מי שטיפסה בזריזות בסולם הדרגות, והתפתחה לקריירת ניהול מרשימה. למדנו להכיר בכך שהן תמיד שלה, בכל מקום או בכל מפגש. אין מי שיכול להקטין, או לגרוע ממנה את מה שהיא ומה ששלה. בקשנו להפוך את מרחב האי נוחות למרחב של נוחות.
בררנו,תרגלנו והטמענו, וזה קרה. זהו אין כבר שתי ציפי. יש רק מישהי בוטחת ומחויכת, שהתקשרה לספר לי שהיא מוחמאת, שפתאום היא מרגישה זקופה.

ככה נראית הצלחה!